חז"ל אומרים שנעקר הר המוריה ממקומו ובא להר סיני כדי שיתנו עליו את התורה, שכדאי שתנתן התורה היכן שיצחק נעקד.

יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. "יבוא טוב" זה משה שנאמר בו ותרא אותו כי טוב, "ויקבל טוב" זו תורה שנאמר טוב לי תורת פיך [כ"ה במדרש, ובמנחות 'כי לקח טוב נתתי לכם']. "מטוב" זה הקב"ה, שנאמר טוב ה' לכל. "לטובים" זה ישראל שנאמר הטיבה ה' לטובים (חז"ל).

התורה נקראת חומש מפני שנתנו אותה בחמש מקומות, 1) במצרים, כמו קרבן פסח ודיני בכורות. 2) במרה, כגון פרה אדומה שבת ודינין. 3) בהר סיני. 4) באוהל מועד. 5) בערבות מואב. (המבי"ט).

האור החיים כותב שיש 3 דרכים להצלחה בתורה. "ויסעו מרפידים" מקודם יש לסלק את עצמו מתאוות העולם הזה ומעצלות, ואח"כ "ויחנו" במדבר, שיש להשים את עצמו כמדבר כמו הפקר ולוותר ולא להקפיד, ואח"כ "ויחן שם ישראל" שצריך לחיות באחדות כאיש אחד בלב אחד.

אם אחד לוקח מצוה מחבירו כגון כסוי הדם, צריך לשלם לו 10 זהובים, אבל אם עדין לא זכה חבירו במצוה מותר לקחתה ממנו, ואדרבה מצוה לעשות תחבולות שהוא יזכה במצוה ולא חבירו כדי לזכות את נפשו, ולומדים זאת מבועז שאמר לגואל ביום קנותך השדה מאת רות המואביה, למה היה צריך בועז להזכיר המואביה, אלא כדי שהגואל לא ירצה לקחת אותה לאשה מפני שהיא מואביה, אבל בועז שידע את ההלכה עמוני ולא עמונית רצה לזכות בה, וגם ידע שיצא ממנה מלכות בית דוד, וכיון שהגואל עדיין לא זכה בה לכן היה מותר לבועז לקחתה הימנו וגם להשתדל בדבר שהגואל לא יקח אותה, כדי שיוכל הוא לקיים המצוה (שערי תשובה הלכות פסח סימן תפ"ד).

התורה ניתנה בשנת ב'תמ"ח לבריאת העולם, וסימנך ב' אלפים חתם, וכן 'שבת הגדול' [התורה ניתנה בשבת], ש'נת ב'אלפים ת', הגדול בגימטריה מ"ח.

בשבועות קורין במגילת רות. רות המואביה חיה עד שלמה המלך שכתוב "וישם שלמה כסא בשביל אם המלך", והיא רות. שמואל הנביא כתב את מגילת רות, כדי לספר יחוסו של דוד. והטעם שקורין מגילת רות בשבועות: 1. מפני שדוד נולד בשבועות, ומת בשבועות. 2. מפני שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורים ועוני כמו נעמי ורות. 3. כדי לחזק תורה שבעל פה, מפני שכתוב בתורה "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'" ואמרו חז"ל "עמוני" ולא עמונית, "מואבי" ולא מואבית, וזהו תורה שבעל פה, ומזה שלמדנו בתורה שבע"פ הותרה רות המואביה להנשא לבועז.

"רות" גימטריה 606, ו-7 מצוות בני נח שנתחייבה קודם שהתגיירה, ביחד הם תרי"ג 613. במדרש תנחומא פ' וילך כתוב שהשם "רות" הוא על שם שנוספו לה תר"ו מצות ע"י גירותה, ובגמ' ברכות ו' ע"ב כתוב מאי רות אריו"ח שזכתה ויצאה ממנה דוד שריווהו להקב"ה בשירות ותשבחות, וביאר בזה הגר"א דודאי עיקר השם "רות" הוא על שם שנוספו לה תר"ו מצות ע"י גירותה, אלא דהקשו דא"כ למה לא נקראת שמה "תור" וע"ז תירצו על שיצא ממנה דוד שריווהו להקב"ה ב"שירות" ולכן נקראת רות ולא תור.

7 מצוות בני נח, לפי סדר הא"ב: א'בר מן החי, ב'רכת ה', ג'זל, ד'ינים, ה'ריגה, ו'עבודה זרה, ז'נות.

10 זמני רעב היו בעולם: 1. בימי אדם, 2. למך, 3. אברהם, 4. יצחק, 5. יעקב, 6. בועז, 7. דוד. 8. אליהו, 9. אלישע, 10. לפני ביאת המשיח "לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'".

ד' דינים אנו למדים ממגילת רות: 1) דיני גרות, 2) קנין סודר, 3) שמותר לומר לחבירו שלום בשם ה', שנאמר "ויאמר לקוצרים ה' עמכם". 4) שבע-ברכות בעשרה, שנאמר "ויקח עשרה זקנים".

נעמי אמרה מר לי מכם מאד. מר לי מפני שלכם מר, שהיתה משתתפת בצער של הזולת.

ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. ערפה נשקה לנעמי והלכה לה, ורות דבקה בנעמי, אמרו חז"ל יבואו בני הנשוקה הם בני ערפה זה גלית הפלשתי ואחיו ויפלו ביד בני הדבוקה זה דוד. למה נקרא שמה ערפה שנתנה עורף לחמותה.

נעמי אמרה לרות אצלנו יש דין אלפיים אמה בשבת, על זה אמרה באשר תלכי אלך, אצלנו יש איסור יחוד, אמרה: באשר תליני אלין, יש לנו תרי"ג מצוות, עמך עמי, אצלנו יש איסור עבודה זרה, ואשת איש, ויש לנו 4 מיתות בי"ד אמרה באשר תמותי אמות יש לנו 2 בתי קברות, לסקילה ושריפה, ולהרג וחנק אמרה: ושם אקבר. ותחדל לדבר אליה, מכאן שאסור לדחות יותר מדאי.

ושואלים איזה דחיה יש בזה שיש 2 בתי קברות, מסביר האור החמה שאצל ישראל יש לפעמים עונש בזה העולם גם לאחר מיתה שמבזין אותו בבית הקברות. ואחד תירץ עפ"י מה דאיתא במתניתין סנהדרין מ"ו ולא היו קוברין אותו (את הרוגי בי"ד) בקברות אבותיו אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין אחת לנהרגין ולנחנקין ואחת לנסקלין ולנשרפין, נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן דהיינו בקברות אבותיו, וא"כ י"ל דגר שנתגייר ונתחייב מיתת בי"ד ונקבר בקבורת הרוגי בי"ד ישאר שם לעולם שהרי אין לו קברי אבותיו שיהיה חיוב להעבירו לשם, וזהו הדחיה שאם תתגייר וח"ו תכשל בעבירה של ד' מיתות תשאר שם לעולם, ואומרים בשם הגרי"ח זוננפלד דלכך לא אמרה רות באשר תקברי אקבר כמאמרה בכל שאר הדברים, דאם שתיהן יתחייבו מיתת בי"ד הרי את עצמותיה של נעמי לאחר שנתעכל הבשר יעבירו לקברי אבותיה ואילו רות תישאר בקבורת הרוגי בי"ד תמיד, ולכן אמרה רק ושם אקבר.

ויקר מקרה. בעלי המוסר אומרים ש"מקרה" אותיות רק מה', שאין מקרה בעולם אלא הכל מאת ה'.

בועז שאל "למי הנערה הזאת", והנער השיב לו "נערה מואביה היא", הוא רצו לביישה, אמר לה בועז "הלא שמעת בתי" הם מביישים אותך, ואת מן הנעלבין ואינם עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבים, לכן "בתי" מלשון חשיבות, עכשיו את חשובה אצלי יותר.

רש"י אומר שבועז ראה ברות דבר חכמה בזה שהיא לוקטת אחד או שתיים אבל שלש לא. שואל החידושי הרי"ם וכי איזה דבר חכמה זו הלוא זה דבר הלכה, ומסביר שההלכה היא בדיני לקט שהעני מותר לו לקחת בשדה שבולת אחת או 2 ולא יותר, אבל גר יכול ללקוט גם 3 שבלים, ובועז ראה שרות לוקטת עם כל העניים 1 או 2 כדי שלא תפסיד את אלו השיבלים, שאת השיבלים של שלש במילא ישארו בשבילה, ואח"כ כשכל העניים הלכו, אז התחילה ללקט קבוצות של 3 שבלים שרק לה מותר ללקוט 3 מפני שהיתה גיורת, וזהו הדבר חכמה שבועז ראה עליה.

"שם האיש אשר עשיתי עמו היום, בועז". קשה, והרי היתה צריכה לומר "אשר עשה עמי", כי הרי בועז עשה לה טובה, אלא לומדים מזה, שיותר ממה שבעל הבית עושה טובה לעני, העני עושה טובה לבעל הבית (חז"ל).

ותהי משכורתך "שלמה". רמז לה בועז, שייצא ממנה שלמה המלך.

שלף איש נעלו. מפרש הדעת זקנים, "נעל" זה כפפות הידיים, ולכן נאמר אצל משה בסנה: "של נעליך מעל רגליך" שלא לטעות בנעלי הידיים.

כתוב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. חז"ל אומרים שאחרי שהרג דוד את גלית, זרקו לו כולם הרבה כסף וזהב, ובא דואג האדומי שהיה שונא את דוד, ואמר להם למה אתם מכבדים אותו הלא הוא בא מרות המואביה ואסור לבוא בקהל ה', עד שבאו הסנהדרין ואמרו שכך מקובל משמואל הרמתי עמוני ולא עמונית, וזה שאמר דוד "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" שהתורה שבעל פה הצילנו מדברי דואג שרצה לביישני שקיבלתי כסף וזהב.

שבעות הר"ת של כל שמות החג, שבועות, ביכורים, עצרת, וקציר, תורה.

שבע מצות דרבנן: 1. הלל, 2. חג פורים, 3. עירובין, 4. ברכות הנהנין, 5. הדלקת נר שבת, 6. חג חנוכה, 7. נטילת ידיים. וסימנך: 'שמע בני', 'ש' שבח - הלל. 'מ' מגילה - פורים. 'ע' עירובין. 'ב' ברכת הנהנין. 'נ' נר שבת, חנוכה. 'י' ידיים - נטילת ידיים.