אימרי שפר - ליקוטי שמואל

אלה תולדות – ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" (רש"י). צדיק אינו מי שהוא בעל ייחוס, שאבותיו היו צדיקים, אלא מי שהוא עצמו מצטיין במעשים טובים. (מאוצרנו הישן)

 

     ''ההבדל בין אדם שבורח מן הכבוד לאדם הרודף אחרי הכבוד הוא – לאחר חיים ארוכים כשהאדם אינו יכול לברוח יותר, הכבוד משיג אותו...'' (שמש ינון)

 

     ושימח את אשתו: הגאון רבי משה אהרן שטרן זצ"ל משגיח ישיבת קמניץ, הבחין פעם באברך תוך שנה ראשונה לנישואיו, העומד ומשוחח לאחר סדר הישיבה. העיר ואמר לו: כאשר אינך לומד, מתבטל ומשוחח ולא הולך הביתה, עובר הנך על מצות "ושימח את אשתו". סיימת ללמוד רוץ לביתך וקים את המצווה כדבעי.

 

      "ליום שמחת ליבנו" - בגימטריה "חודש מרחשון "

 

איך אזכה לאהבת כלתי

     מעשה שהיה ברבנית נכבדת בעלת דעה והשכל – אשר התאלמנה מבעלה, הגאון והצדיק – איש ירושלים. ויבואו כל בניה וכלותיה לשדלה ולחלות פניה שתבוא לשכון בביתם, וכל אחד ואחד מהם "נלחם" בטענות כדי שתבוא אליו – ורצונם וחשקם גדול ונאמן.

     ומדוע זכתה ליחס זה? – עמד בנה – שהינו גדול דעה – וגילה את סוד הדבר: "אמי שתחיה" – שח הבן – מעולם לא באה לבקר בבית הבן, או הבת, מבלי שהיו ידיה מלאות שי ודורון, לכל אחד ואחד מבני המשפחה. גם פקחה עיניה ושמה לב, מה כל אחד מבני הבית מחבב, או איזה דבר דרוש לפלוני ולאלמוני. וכן היה דרכה בקודש לדאוג מרחוק על צרכי בניה ובנותיה – כלותיה וחתניה, אם לחיזוק הבריאות, אם לעזרה, אם במאכל או בממון. כללו שלדבר: לעולם נתנה ונתנה, ולא חשבה: מה יתנו לי? – כדרך בני אדם קטני הדעת המהרהרים על "מה יצא לי מזה"? אלא כל כולה היה נתון כיצד להיטיב לשמח לבב בנה וכלתה, בתה וחתנה". כך היה בנה - הגדול בתורה – עומד ומגלה, מהנהגות אימו הרבנית. והנה עודנו עומד ומדבר עימנו, שב וחזר וגילה עוד פרטים מהנהגות אימו הדגולה. דוגמא לדבר: כל מי שהיה בא לבקר בביתה, לא היה יוצא בידים ריקות, זה במאכל טעים וזה בפרי טעים, ויש שקיבל הבן או הנכד גם מעות בעל כורחו כמענק. כך שביקור אצל האימא – הסבתא – היה לחוויה נעימה לכל בני המשפחה, ולמאורע המעורר קירבה אהבה ורעות, ואפילו גם רצון לחזור שנית ולבקרה.

     כללו של דבר – סיכם הבן את שיחתו: לעולם השפיעו הורי על בניהם – כלותיהם – טוב וחסד, מבלי שום מחשבה של "מה יהא שכרנו?" ועל כן זכתה "החמה הגדולה" לקצור את "פרי עמלה" בראותה עד כמה גדלה חיבתם אליה. הדברים ברורים שכאשר החותנת דואגת (בקול רם ולא בסתר) לכלתה ומרבה בטובתה, משבחת את בישוליה ומעריכה את מתנותיה, הרי שהדבר מקרב ומוסיף אהבה, ובודאי שהדברים יפעלו את שלהם להרבות את הקשר הטוב ובזה הריווח גדול כאשר עינינו ראו ואוזנינו שמעו, ולא מאוחר להתחיל לנסות מעכשיו...

"חוויית השבוע שלי"            http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/

 
 
בניית אתר חינם