פרשת משפטים
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ר"תואלה, ו'חייב א'דם ל'חקור ה'דין, המשפטים,ה'דיין מ'צווה ש'יעשה פ'שרה ט'רם י'עשהמ'שפט, אשר, א'ם ש'ניהם ר'וצים, תשים, ת'שמעש'ניהם י'חד מ'דברים, לפניהם, ל'א פ'נינ'דיב י'הדר ה'תנכר מ'הם (בעל הטורים).
ואלה המשפטים. אומר רש"י מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. מסביר החידושי הרי"ם כי המשפטים הם דבר שהשכל מחייב, וזה מובן מעצמו, לכן אמרה התורה שהכל מסיני שצריכים לכוון שזה רצון ה'אפילו שהוא דבר שמובן מעצמו.
ואלה המשפטים. כתוב בזוהר אלן גלגוליא, פרוש כשאחד חייב לחבירו ולא מחזיר לו כשמת מתגלגל בסוס או בחמור והשני קונה אותו ומחזיר לו את החוב, ומעשה בירושלים שהיה לאחד חמור שעבד בשבילו יותר מהרגיל, בא ושאל לצדיק אחד ואמר שאחד נשאר חייב לו כסף וזה גלגולו ואם תאמר לו מחול לך יפסיק וכך היה, ואמר לחמור מחול לך ומת החמור מיד, וגם נתן רמז לזה בפסוק כי בא סוס פרעה שמתגלגל בסוס כדי לפרוע שפרעה הוא מלשון פרעון.
אשר תשים לפניהם. אומר רש"י כשולחן ערוך, פירוש שיסביר טוב לתלמיד. הרה"ג ר' חיים יהודה יעקובזון זצ"ל הסביר במשל, לבית מרקחת שאמנם יש בו מדפים מלאים תרופות אבל התרופות האלו אינם ניתנים סתם כך, רק לחולים הצריכים תרופה, כמו כן אמר ה' למשה עד עכשיו למדנו כל מיני מצות קיומיות, כגון מילה ושבת וכדומה, אבל פרשה זו רק תשים לפניהם,שיהיה מוכן אם לפעמים יהיו צריכים לעונש, אבל יותר טוב שלא יצטרכו להשתמש בהם כלל.
עבד עברי מותר בשפחה כנענית, מסביר החפץ חיים שיהודי שמתחתן עם שפחה כנענית חייב מלקות על שעבר על לא תעשה לא יהיה קדש, אבל האיש שגנב מורידים אותו מקדושתו להתיר לו שפחה כנענית, כדי שיחזיר הגנבה, מזה רואים כמה צריך להתרחק מממון חבירו.
ורצע אדוניו. ולמה מרצע, לפי שמרצע בגימטריא ארבע מאות, אמר הקב"ה אני הוצאתי אתכם משעבוד ארבע מאות שנה ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים וזה הלך וקנה אדון לעצמו לפיכך ילקה במרצע. הטעם למה לא רוצעים את העבד בתחילת היותו עבד, ורק כשעבד 6 שנים, מוסבר על דרך המשל המובא בתחילת שערי תשובה לרבינו יונה, לשני אנשים שהיו בבית האסורים, אחד עשה מחתרת וברח, והשני נשאר, התחילו להכותו מכות נמרצות על שלא ברח, טען להם וכי מפני שהתנהגתי יפה ולא ברחתי מגיע לי עונש, ענו לו שכאן הוא בית הסוהר ולא בית הבראה,ולכן חברך שהרגיש את הצער והעונש חיפש תחבולות כדי לברוח, אבל אתה שאינך מרגיש כאן צער מגיע לך שיתנו לך עכשיו צער ועונש, כמו כן אצל עבד כשרוצה להשאר לאחר שש שנים זה סימן שלא מרגיש צער עבד, לזה מגיע לו רציעה.
יציאות עבד עברי סתםשש,יובל, גרעון כסף, עבד נרצע יובל, אמה עבריה שש, יובל, גרעון כסף,יעוד אדון, יעוד בן, סימני נערות.
ונקה המכה. פירוש שיוצא מבית הסוהר, שהדין הוא שהמכה את חבירו צריך להיות בבית הסוהר עד שהחולה יבריא, ואם החולה הבריא והתהלך בחוץ, אז צריך לשלם חמשה דברים נזק צער ריפוי שבת בושת, וזה הפירוש ונקה המכה. ושואלים בעלי המוסר הלא גרם לו ביטול תורה, ולמה כתוב ונקה המכה, ומתרצים שכאן מדובר "והתהלך בחוץ"שהיה מסתובב בחוץ ואינו לומד, ולא גרם לו ביטול תורה, שעל עוון ביטול תורה אין שום תשלומים.
ורפא ירפא. כתוב לשון כפול,מרמז שכשהולכים לרופא לפעמים צריכים לבוא כמה וכמה פעמים עד שמבריאים, אבל הקב"ה אומר אני ה' רופאך, בפעם אחת.
ורפא ירפא. כתוב דגש באות"פּ", מרמז שכשהולכים לרופא לפעמים נשאר רושם, אבל אצל הקב"ה כתוב רופאךבלי דגש, שכשמרפא לא נשאר רושם.
ורפא ירפא. מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. פעם בא אחד אצל צדיק ואמר לו שיש לו חולה בביתו, והרופאים התייאשו מלרפאותו,וענה לו הצדיק שחז"ל אומרים שיש לו לרופא רשות לרפאות ולא לייאש. והוסיף האדמו"ר מקאצק זצ"ל רמז לזה "ייאוש שלא מדעת", מי שמתייאש סימן הוא שאין לו דעת.
עין תחת עין. פרש"י שזה ממון.הגר"א אומר שזה מרומז בפסוק תחת "עין", בהאותיות הבאים אחר האותיות של עין, אחר האות ע' באה האות פ', ואחר האות י'באה האות כ', ואחר האות ן' באה האות ס' ביחד יוצא כסף.ויש מסבירים שבכל הפרשה כתוב מקודם המעשה ואח"כ העונש, וכגון מכה איש ומת מות יומת וכו', אך בפסוק עין תחת עין כתוב מקודם העונש ואח"כ המעשה,רק אפשר לומר שגם כאן המעשה קודם, וכך הוא הפירוש עין אם אחד הוציא עין חבירו, אז תחת עין, צריך לשלם דבר במקום העין ומה זה במקום העין, ממון.
כתוב בשואל אם בעליו עמו לא ישלם, שאם המשאיל עשה לשואל מלאכה השואל פטור באונסין, ופשוטו זה גזירת הכתוב, ולכאורה מצד הסברא קשה שבגלל שהמשאיל עשה לשואל עוד טובה ועשה אתו מלאכה צריך להיות פטור, ומסבירים על פי דרך המוסר, שהקב"ה השאיל את הנשמה לאיש, אם כן האיש צריך להיות חייב גם באונסין, וזה דבר בלתי אפשרי, אבל אם בעליו עמו אם האיש קשור להקב"ה שהוא בעליו, אזי באונסין פטור.
אם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. שואל הגר"א למה כתוב "כי אם צעוק יצעק",ולא כתוב "וצעוק יצעק", ומתרץ שאם אחד ציער את חבירו כמו פנינה לחנה שהתכוונה לשם שמים וכוונתה היתה שתתפלל ותצעק אל ה', גם זה לא טוב, וזה הכוונה כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו.
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך. יש לפרש אפילו כשהעני עמך, שאם אתה גם כן בכלל זאת שאתה עני תעזור לו.ויש מפרשים את העני עמך, שלא תלוה לעני בפרסום רק בצנעה וזה הפירוש עמךבצנעה, כדי שלא יתבייש, ויש אומרים תלוה לשון לויה, מה הם הדברים שמלוים את האדם לעולם הבא, אלו הכסף, פירוש המצוות כגון צדקה שעושים עם הכסף, זה מלוה לך לעוה"ב, וזה הפירוש "עמך" שמלוה אותך לעתיד.
ובשר בשדה טרפה לכלב תשליכון אותו. אומר רש"י שהכלב מקבל שכר על שקייםלא יחרץ כלב לשונו בשעת יציאת מצרים. הדעת זקנים אומר עוד פירוש לפי שהכלב שומר את צאנך וביתך, וגם מוסר נפשו עבורך, אם כן מפני הכרת הטוב תן לו לאכול בשר טרפה. ויש מפרשים למה נקרא שמו כלב, כי כולו לב שהוא מוסר את עצמו לבעל הבית.
ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. אם תנהג עצמך בקדושה, אז ה' ישמור אותך ממאכלות אסורות.
עונשי מיתה בפ'משפטים, 1. רוצח במזיד, סיף (הרג). 2. מזיד כהן, סיף. 3. מכה אביו ואמו ויצא דם, חנק. 4. מקלל אביו ואמו, סקילה. 5. מכה עבדו הכנעני ומת בתוך מעת לעת, סיף. 6. מתכוין להרוג את זה והרג את זה לפי תנא קמא, סיף.7. אם הרג במחתרת את אביו, סיף. 8. מכשפה, סקילה. 9. זובח לעבודה זרה, סקילה. 10. שוכב עם בהמה, סקילה. 11. גונב איש ומכרו, חנק.
לא תענה על ריב. אומר רש"י שלא תחלוק על ראש הסנהדרין. ובפירוש רבינו יונה כתוב לא תענה על רב,אל תענה על מחלוקת שרבים אתך, רק תשתוק.
כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו. הפירוש הפשוט שהחמור רובץ תחת המשא, ובעלי המוסר מפרשים תחת משאו של בעל החמור, פירוש אפילו אם האיש הזה עושה לך צרות ומכביד עליך תמיד, בכל זאת תעלים עין ותעזור לו.
מדבר שקר תרחק. הלשון תרחק לא מצאנו רק בשקר, כי שקר צריך זהירות יתירה.
מדבר שקר תרחק. כתוב דובר שקרים לא יכון כנגד ה', צדיק אחד היה אומר מדבר שקר, שמדבור אחד של שקר מתרחקים מהקב"ה, וזה הפירוש תרחק דהיינו מהקב"ה.
ושחד לא תקח. חז"ל אומרים למה נקרא שוחד, מלשון חד, שהמקבל שוחד נהיה ידיד רק של צד אחד.כתוב בזוהר למה נקראים "סנהדרין" מלשון "שונא דורון"-שונא מתנות, דהיינו שונא שוחד.
3 פעמים כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו. בפר' משפטים, איסור באכילה, פרט לחיה. בפר' כי תשא איסור בישול, פרט לעוף. בפר' ראה איסור הנאה פרט לבהמה טמאה.
הנה אנכי שולח מלאך וכו' ולהביאך אל המקום אשר הכינותי. פי' רש"י ז"ל אשר הכינותי כבר מקומו ניכר וכו' שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד של מטה. וכן בפר' ויצא על הפ' "המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" פי'רש"י שביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה". אבל לעומת זה בפר' בשלח על הפ' מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך" מפרש רש"י ז"ל "מכון לשבתך מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת", הנה שינה כאן רש"י את לשונו באומרו להיפך שמקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה שהוא ביהמ"ק של מעלה, ולא אמר שמקדש של מעלה מכוון כנגד של מטה, ואומרים בשם ר' יהושעל'ה מבעלזא, שביהמ"ק כשהוא במקומו בהר המוריה אז ברור כי "ביהמ"ק של מטה מכוון כנגד ביהמ"ק של מעלה" שהרי ביהמ"ק של מעלה נבנה במקומו הקבוע לפני שנבנה ביהמ"ק של מטה, ולכן בפרשתינו שמדובר על הזמן שישראל יחטאו ויגלו מארץ ישראל וכמו שפרש"י "הנה אנכי שולח מלאך, כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך", לכן דקדק רש"י לומר "אל המקום אשר הכינותי שביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה" שהודיע להם הקב"ה שלמרות שיחטאו ויגלו מארץ ישראל, אע"פ כן בכל מקום שיתפללו ויעסקו בתורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בבחינת מקדש מעט יעתיק הקב"ה ביהמ"ק של מעלה שיהיה מכוון כנגד ביהמ"ק מעט של מטה, וכן בפר' ויצא שפי' רש"י שנעקר הר המוריה ובא לכאן נמצא שבכדי שיהיה ביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה היה צורך שיעתיק הקב"ה ביהמ"ק של מעלה ממקומו כדי לכוון אותו כנגד בית א-ל דקדק רש"י לומר "שביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה". אבל בפרשת בשלח שאמר"תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך" יפה דקדק רש"י לומר להיפך "מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה, שהרי כשנכנסו ישראל לארץ ישראל בנו ביהמ"ק למטה במקומו הקבוע של הר המוריה נמצא דכיוונו את ביהמ"ק של מטה כנגד ביהמ"ק של מעלה שכבר היה בנוי לפני כן. ועל פי זה ביאר מש"כ רש''י על זה הפסוק 'כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך', דקשה מה הוא שכתב ''כאן נתבשרו'' הרי בשורה היא בשורה טובה, ועתידין לחטוא זה אינו טובה, והיה צ"ל,"כאן הודיעם'' שעתידין לחטוא, אלא הביאור הוא דנתבשרו שעתידין לחטוא ולא יהיו על אדמתן, א״כ מקום המקדש של מטה יהיה פעמים כאן ופעמים כאן מקום אשר יתקבצו ישראל, ועל זה השכינה מבשרת שביהמ״ק של מעלה ילך למקום שישראל מכינין מקדש שלמטה. וזהו לפי מה שתרגם אונקלוס בפר' כי תשא 'כי לא אעלה בקרבך' 'ארי לא אסלק שכינתי מבינך' ולא כמשמעות הפשוט, אלא שנתבשרו שאף בגלות הקב"ה יהא עמם.
דרש רבי סימאי בשעה שהקדימו נעשה לנשמע באו שישים ריבוא (600.000) מלאכים וקשרו להם שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכשחטאו בעגל ירדו 120 ריבוא מלאכים(1.200.000 מליון ומאתיים אלף) ולקחום, רבי יוחנן אומר כולם נטלם משה, ריש לקיש אומר עתיד הקב"ה להחזירה לנו (גמרא שבת דף פ"ח).
כתפוח בעצי היער, כלל ישראל נמשלו לתפוח, דרכו של התפוח לחנוט לפני העלים, כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע (שבת פ"ח).
בתורה יש שני חלקים חלק שלומדים חלק שעושים, כלל ישראל קבלו בין את הנעשה דהיינו חלק המצוות העשייה, ובין את הנשמע דהיינו החלק שלומדים, וכן יש מצוות שזה לעובדי האדמה וזה חלק הנעשה התלוי במעשה ובעבודה, ויש מצוות שהכהנים עושים וזה העבודה בבית המקדש, ואלו המצוות אין באפשרות כל אדם כגון אלו שאינם כהנים, והם מקיימים המצוות הללו ע"י הלימוד שנקרא נשמע.
מי בעל דברים יגש אליהם. א"ר שמואל בר נחמני מנין שהמוציא מחבירו עליו הראיה,שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם, פירוש יגיש ראיה אליהם. שואלים למה רק עכשיו כשעלה למרום אמר להם הלכה זו, אלא שכתוב בזוהר שכשמשה היה דן היתה אתו השכינה, והיה דן בלי עדים, על זה אמר להם שהוא עולה למרום, ואתם שתהיו הדיינים, אל תדונו כמוני בלי עדים, אלא רק עם עדים, בגלל זה אמר להם רק עכשיו את ההלכה של המוציא מחברו עליו הראיה.
השלמה לפרשת יתרו
תורה צוה לנו משה וגו'. תורה גימטריה 611 שאלו המצוות שמעו ישראל מפי משה, ועוד ב' מצוות אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעו (גמרא מכות כ"ד).
יבוא "זה"ויקבל "זאת" "מִזֶה" "לזו", "יבוא זה" זה משה, שנאמר כי זה משה האיש, "ויקבל זאת" זה התורה, שנאמר זאת התורה, "מִזֶה" זה הקב"ה, שנאמר זה אלי, "לזו" זה ישראל, שנאמר עם זוקנית.
אם אין קמח אין תורה, בדרך הלצה קמח באידיש מֶעל ר"ת משה עלה למרום, אם משה לא היה עולה למרום, אין תורה.
ואלה המשפטים "ואלה" ר"ת ל'יהודיםה'יתה א'ורה ו'שמחה. רמז לתחילת חדש אדר. אדרר"ת "אני ה' רופאך". "ראש דברךאמת".
